בס"ד
|
|
שלום לכל קוראי הטור של איריס. ראשית רוצה אני להודות לכל המעירים המאירים והמברכים , תודה רבה! מזמינה אני אתכם להמשיך לבקר (תרתי משמע ) את הטור של איריס. הפעם נדבר קצת על "זמן". הזמן הוא- רצף בלתי מוגבל שבו מתרחשת הימשכותם זה אחר זה של רגעים, שעות, ימים ושנים. ושבו אירועים ותופעות עוקבים זה את זה באופן בלתי הפיך, מן העבר דרך ההוה אל העתיד. (רב מילים) הרבה פעמים אנו שומעים ביטויים כמו: "סתם שרפתי זמן", "בזבוז זמן", "חבל על הזמן", "אין לי זמן" וכו'. כאשר אנחנו נמצאים עם מישהו שאנחנו אוהבים, הזמן חולף כל כך מהר מבלי שנרגיש. לעומת זאת כאשר אנחנו נמצאים בלימודים לדוג' או בעבודה לא מעניינת, הזמן נראה כעצר מלכת וכאילו נעצרו מחוגי השעון. למה אי אפשר לעצור את המחוגים כששמחים ולהריץ אותם כשמשעמם או עצוב. בכל מקרה אנו צריכים ללמוד לנצל את זמננו כראוי, על מנת שלא נרגיש כי שרפנו עוד יום. את הקטע הבא, מומלץ להדפיס ולתת לכל מכר, ידיד ובן משפחה. ותאמינו לי הם יודו לכם בחיוך רחב ובהרבה שמחה.
|
|
|
|
|
הטור הפעם מיועד לכם, אלה אשר מרגישים כי לא מצליחים הם בחיים וכי אינם מוצאים את יעודם ובטוחים כי בטעות הם כאן. מחשבות פנימיות. לפעמים אנו שואלים את עצמנו מהו תפקידנו בחיים. מה הייעוד שלנו בשביל מה אנו קיימים. וכן ישנם אנשים אשר מואסים בחיים וחושבים כי הם מיותרים, אין בהם תועלת וכי לאף אחד לא אכפת מהם, הם לא תורמים כלום. אדוארד צ'יפמן גילד אמר פעם: "המתנה הנפלאה ורבת הערך שאתם נותנים לעולם… היא עצם היותכם כאן, מעניקים לאחרים מטוב לבכם ומאהבתכם, מביאים שמחה ואושר ללבבות ומעלים חיוך על פניהם של כל האנשים אשר פוגשים בכם. אתם פוסעים בשקט ובבטחה בדרכי החיים. זוכים לכבוד ולאהבה מכל אדם, ובכל מקום שבו הייתם - נשארים האנשים אשר שהו במחיצתכם, טובים ומאושרים יותר". בל נחשוב כי אם לא התמננו לראשות ממשלה או אם לא זכינו בפרס נובל קיומנו הוא לשווא. כולנו שונים יש לנו פנים שונות, מחשבות שונות, רגשות שונים. לכל אחד ואחד מאתנו יש את היעוד שלו בחיים. לכל אחד ואחד מאיתנו יחוד משלו וכל אחד ואחד מאיתנו תורם מיחודו לנו ולעולם כולו. "כל אדם הוא בריאה חד פעמית. וידע זאת כל אדם: אני עם כוחותי ותכונותי, פרצוף פני וסגולות נפשי, יחידי בעולם, בין כל החיים. עכשיו אין אף אחד כמוני, בדורות שעברו לא היה כמוני ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני! ואם כך הקב"ה בודאי שלחני לעולם בשליחות מיוחדת ששום אחר לא יכול למלאותה רק אני בחד פעמיותי"! (עלי שור) לפעמים חיוך קטן למישהו, מילת עידוד, עזרה לזקוק, הם הרבה יותר חשובים וראויים מזכיה בפרס נובל לדוג'. במקום שנחשוב עד כמה מיותרים אנו בזה העולם, נרים את הראש, נביט סביבנו ונראה עד כמה אנו משפיעים על העולם. אנו לא תמיד מודעים להשפעתנו על העולם, ולפעמים היא סמויה מענינו. אך השפעתנו היא רבה. עצם קיומנו כאן כבר שינה דבר מה. משפט השבוע: הרצון הוא הפסיעה הראשונה בדרך להצלחה.(בשם אומרם)
אשמח לקבל הערות והארות: iris292@hotmail.com |
שמתם לב שהאנשים המצליחנים, אלא שבצמרת, הם לאו דווקא האנשים החכמים ביותר או המלומדים ביותר. משהו אחר משותף מחבר כחוט השני את כולם וזו האמונה בעצמם ביכולת שלהם. אדם המאמין בכוחו ובעצמו סופו שיצליח. יטפס בסולם ההצלחה שלב אחר שלב ויגיע גבוה לפיסגה. גם אם חסר השכלה הוא, גם אם לא חכם במיוחד. לא חסרים סיפורים על אנשים שהתחילו מאפס. את נעוריהם בילו ברחוב ואת בית הספר לא סיימו והיום הם מצליחים מאוד. הבסיס להצלחה הינו, האמונה ביכולת שלנו, בכוחנו לפעמים יש לנו נטיה לזלזל בכוחותינו ובעצמנו, מרגישים אנו כי הדבר קשה ולא נצליח, אנו אומרים לעצמנו אין סיכוי ובאמת נכשלים תגידו: "פשוט אמרנו את האמת, אנו מודעים ליכולתנו". אך אין זה כך, נבואה המגשימה את עצמה היא תשובה יותר נכונה, הרפיית ידנו גם היא יכולה להיות התשובה לכישלון. אם רק נאמין ביכולתנו, אם נאמין כי נוכל לגבור על הכל ולהצליח אז באמת נראה כי טוב. נוכל להתגבר על הכל. נעלה בסולם ההצלחה גבוה גבוה ונצליח!!! אם תחשוב כי תיפול - כבר נפלת. אם תהין בלי היסוס - ויכולת. אם תרצה לנצח - אך תאמר לא אוכל הן ברור שבחרת בקל מן הקל. כי כל איש בעולם התוסס והחי. הרוצה להגיע לתרועת ניצחון, לא יגיע עדיה ללא תרועת הרצון. החלט כי תוכל - רצונך אז מושל. עליך יגן חוק איתן מברזל מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות. אך תמיד ינצח בכל רק אותו אדם החושב "כי יכול". (בשם אומרם)
שלכם איריס.
|
|
הטור הבא מוקדש לזכרם של שי ויובל גלר אשר נהרגו בתאונת דרכים. את הטור הפעם אני רוצה להקדיש לנושא מאוד חשוב אשר לצערנו הרב אינו מצליח לקבל את תשומת הלב הדרושה לו למציאת פתרון. הנושא הוא "תאונות הדרכים" לצערנו הרב לא עובר יום שבו לא נשמעת בחדשות הידיעה הבאה "בתאונת דרכים שהיתה היום נהרגו___ ונפצעו____" והמספרים עולים ועולים. ואולי אנו עוצרים לרגע ואומרים "איזה מסכנים" וממשיכים הלאה בשיגרת החיים, ולפעמים אפילו זאת לא (כי פשוט התרגלנו…) הגיע הזמן לעצור הכל ולהפסיק להתייחס אל תאונות הדרכים כדבר המובן מאליו שאין מה לעשות נגדו ולהתחיל להבין כי עלינו לשמור על ה"חיים" שלנו ושל אחרים ובמיוחד עכשיו כאשר חופש והרבה ילדים מסתובבים בכבישים. ביום העצמאות האחרון בחדשות של השעה 3 שודרה הידיעה כי בתאונת דרכים נהרג אדם אחד ונפצעו 8 ובניהם תינוק פצוע באורח אנוש. עוד ידיעה עוד מספרים מאחורי ידיעות אלו ומאחורי המספרים נמצאים אנשים משפחת גלר שי דורית וששני ילדיהם הקטנים שחר בת 3 ויובל בן 10 חודשים יצאו כמו רבים מאיתנו, לחגוג את יום העצמאות האחרון בפקניק ביחד עם חבריהם מגבעת שמואל. התאונה קרתה בעת הנסיעה באיזור בית שמש, כאשר רכב מסחרי שנסע בנתיב הנגדי סטה לפתע ונכנס בהם בעוצמה. שי נהרג במקום. יובל התינוק נפצע באורך אנוש ונלחם על חייו אולם הוא נפטר יום לאחר מכן. דורית ושחר נפצעו באורך בינוני. החיים שלהם כבר לא יחזרו להיות מה שהיו. הקטע הבא מובא מתוך חוברת לזכרם של שי ויובל גלר. "דורית שי שחר ויובל ביקרו בביתנו בערב יום העצמאות. למחרת הגיעה בשורת האיוב. שחר לאחר החלמתה, ביקרה אותנו יחד עם סבתא טובה בימי השבעה, את דורית לא ראינו כל ימי השבעה, החלטנו שבקומנו, ביום השביעי של השבעה, ניסע לבקר את דורית, חזרנו מבית הקברות, אני מסתובבת הלוך ושוב וחושבת: מה אני מביאה לדורית? ולפתע נזכרתי שקיבלתי מהורי ז"ל שרשרת עם עדליון שנים רבות לא ענדתי אותה, מיד התחלתי בחיפוש ומצאתי. ולתדהמתי, במדליון מנורה וענפי זית, ושאלתי את בעלי ישראל מה כתוב למטה ואמר "ישראל" בליבי אמרתי את השרשרת הזאת אענוד לדורית. המפגש עם דורית בבית החולים היה מרגש, כואב, ובוכה. ענדתי את השרשרת ואמרתי ""דורית, בשבעה אמרו לי, כבר לא יהיה לכם יום העצמאות.." כאב לי מאוד קודם כל יום העצמאות הוא לא סתם יום, הוא חג העצמאות, בשרשרת יש מדליון ובו סמל מדינת ישראל, אני תפילה שיחד כולנו נאזור בעז"ה כוח מחג עצמאות אחד, לחג עצמאות שני, אני שואלת את עצמי איך אמרתי זאת? רק בכוח האמונה. אמא של שי התאונות ממשיכות המספרים גדלים וגדלים הגיע הזמן שנעצור נגיד "די" ה"חיים" הם דבר קדוש חשוב ויקר שמרו עליהם אולי אם יקרינו כל ערב את תמונות ההרוגים ושמותיהם והאנשים לא ישארו סתם מספרים אלה פנים שמות וחיים אולי אז סוף סוף משהו ישתנה ומכם אני מבקשת סעו לאט ובזהירות אין לאן למהר "עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע" קצת יותר זהירות, הקפדה על חוקי התנועה יותר עירנות ובמיוחד עכשיו בקיץ כשהילדים בחופשה כמו שאומרים "מאחורי כל כדור העף לכביש יש ילד רץ" כולנו רוצים להגיע הביתה בשלום משפט השבוע: החיים הם דבר יקר, שימרו עליהם. (תודה לגדי אדלהייט על העזרה) שלכם איריס. להערות והארות: iris292@hotmail.com |
בס"ד טור 8הימים אשר אנחנו נמצאים בהם נקראים ימי בין המיצרים בין י"ז בתמוז היום בו נבקעה חומת ירושלים לבין ט' באב יום חורבן בית המקדש הראשון והשני. בגלל שנאת חינם. ברצוני להקדיש את הטור הפעם לפקיחת עיניים לאהבת חינם, ולנתינת לב בימנו כאשר החדשות נפתחות כמעט מידי יום בידיעה כי בחוף הים נרצח אדם בשל כיסא נוח. ואדם אחר נרצח בשל ריב על מקום חניה. או כאשר אנו מביטים סביב ומגלים עולה חדש שהועלב בגלל הקושי בשפה. ילד לא שותף במשחק בגלל צבעו השונה. או פעיל ימין/שמאל הותקף בגלל דעותיו. באו נעשה לעצמנו מבחן קטן. כאשר אנו שומעים או נתקלים בתופעות מאין אלו האם אנו תמהים? האם הם בכלל מזיזים לנו משהו? האם אנו חולפים לידם וממשיכים הלאה בסדר יומנו? או קמים ועושים משהו? מתי בפעם האחרונה עזרנו לעולה חדש? מתי בפעם האחרונה ויתרנו על תורנו למישהו אחר? מתי בפעם האחרונה חייכנו למישהו אחר? (ולא לידיד חבר או קרוב משפחה) אהבה לא הורגת שנאה כן. יש בנו צד יפה, ההירתמות לעזרה הנתינה מכל הלב. כאשר ישנה בעיה בתורכיה כולנו מתנדבים, כאשר צריך עזרה ביגוסלביה כולנו תורמים. בואו נפנה חלק מהנדיבות הזאת שלנו, מאהבה, גם כלפי אחינו, שכנינו, ימנים, שמאלנים, דתיים וחילוניים כולנו עם אחד, כולנו אחים, בואו נפסיק את השנאה, בואו נתחיל להפיץ אהבה. למה רק בשעת מלחמה אנחנו מתאחדים? למה אי אפשר גם בסתם יום רגיל? תעשו ניסוי קטן: תחליטו כך, אתם קמים בבוקר ומחליטים שהיום אתם רק אוהבים. חיוך בבוקר, בלי לצפצף למכונית העוקפת אתכם, לא נורא ותרו, תנו לנהג להשתלב, ותרו על תורכם במכולת אם ישנו מישהו הממהר או סתם יש לו פחות דברים לקנות. הרבו לומר בבקשה וסליחה. אמרו מילה טובה לבוס לעובדים. תראו לאנשים שאתם אותם אוהבים. בואו נמחק את המילה שנאה מהלקסיקון. בואו נראה שהעולם יכול להיות מקום הרבה יותר טוב ונחמד. ושנאת אחים תעלם לעד. אז בבקשה לא לשכוח, הושיטו יד, חיוך, מבט, אמרו שלום, סליחה ובבקשה. זכרו שנאת אחים גרמה להרבה דברים רעים. היא החריבה והרסה. בואו אנחנו נעשה את הבניה. אם הרבה אהבת חינם. משפט השבוע: אם מאמין אתה שיכולים לקלקל, האמן שיכולים לתקן. ר' נחמן מברסלב שלכם איריס. אשמח לקבל הערות והארות: iris292@hotmail.com |
לכל קוראי הטור שלום וברכה. בעוד כשבוע יחול ט"ו באב "חג האהבה" לכבוד חג זה ברצוני לעשות כאן בטור משהו קצת שונה. הטור יהיה טור אינטראקטיבי והוא יכתב בעזרתכם (אני מקוה כי תשתפו פעולה) הנושא שלנו הוא כמובן " א ה ב ה " מה זאת אהבה? את השאלה הזאת מנסים לברר כבר שנים רבות ומנסים לתת תשובות אם בשירה אם בסיפור ולפעמים באימרה קצרה. בואו ננסה לברר ביחד מהי פישרה של האהבה מה שמוטל עליכם הוא לכתוב לי (לE-MAIL או דרך תגובות בכותרת) מה זאת אהבה? בשבילכם, לדעתכם. אני אפרסם פה בטור את מה ששלחתם (בבקשה לא לשכוח לציין האם ברצונכם שאפרסם או אמנע מלפרסם את שמכם) אני מקוה שביחד נוכל לגלות מה זאת אהבה?, ולמצוא את האהבה האמיתי שלנו. "דרשתי קרבתך בכל לבי קראתיך ובצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך" (רי"הל)
אשמח לקבל הערות והארות: iris292@hotmail.com |
לקוראי הטור חג אהבה שמח ומלא אהבה לכולם. ט"ו באב חג האהבה, במשך השבוע האחרון ניסינו לברר כאן מהי אהבה. תודה רבה על שיתוף הפעולה שלכם בסוף טור זה תוכלו לראות את הטור הקודם ואולי להבין את פישרה של האהבה.
בעצם יצירתינו כעם אחד המחולק לשנים עשר שבטים, קבעה התורה שנחלה לא תעבור משבט לשבט. לכל שבט יש את נחלתו. ועל כן אישה שירשה נחלה מאבותיה, יכולה להתחתן רק עם בן שבטה, כפי שכתוב בספר במדבר "למען ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו, ולא תיסוב נחלה משבט לשבט אחר כי איש בנחלתו ידבק". בימים ההם. איסור זה של העברת נחלה משבט לשבט היה תקף רק בדורו של יהושוע בן נון, שכן בתקופתנו נחלו בני ישראל את הארץ, ועל כן בדור שאחר כך ביטלו חז"ל את האיסור וקבעו שאישה יכולה להתחתן עם בן שבט אחר- זה קרה ביום ט"ו באב. דבר זה גרם לשמחה עצומה בקרב בני ובנות ישראל כפי שמתאר לנו רבן שמעון בן גמליאל בתלמוד במסכת תענית: "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות במחולות בכרמים במלבושי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לה. בת מלך שואלת בגדים מבת כהן גדול, ובת כהן גדול שואלת בגדים מבת סגן וכל ישראל שואלים זה מזה, ומי שאין לו אישה היה נפנה לשם. ומה הן אומרו? בחור, שא עיניך וראה מה אתה בוחר לך, שקר החן והבל היופי אישה יראת השם היא תתהלל. והוא משיב: צאנה וראנה בנות ציון כמלך שלמה בעטרה שעטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. יפיפיות שבהן אומרות - תנו עינכם ליופי. מיוחסות שבהן אומרות - תנו עינכם למשפחה. מכוערות שבהן אומרות - קחו מקחכם לשם שמים." מהמובא בתלמוד יוצא שבזמן שבית המקדש היה קיים הפך יום ג ט"ו באב ליום עממי, שבו היו עולים רבבות מישראל לירושלים - שהיווה מקום כינוס מרכזי, ושם חגגו את חג המחולות כשהמוטיב המרכזי היה הבעת שמחה על האפשרות לאחדות בעם ישראל ע"י חתונות בין חלקי העם. בזמן הזה. לאחר חורבן בית המקדש, ויציאת עם ישראל לגלות ארוכה של אלפיים שנה, כמעט ולא נשאר זכר מן המנהג הקדום של "חג ט"ו באב", אולם נשארה בידנו המסורת הקדומה להתעסק ביום זה בשידוכים והיכרויות לשם חתונה, תוך שימת דגש על דיברי התלמוד המתאר את השמחה שהייתה בימים ההם. שכן חזקה היא , שאם הכלה אומרת: בחור, שא נא עיניך וראה שיופי נשי זה דבר חשוב, אך דפוסי התנהגות טובים חשובים יותר, והחתן משיב: צארי וראי אני חכם כמו המלך שלמה, אזי הבית שיבנה ע"י בני הזוג יהיה בית נאמן אשר הרעות והאהבה הם נר לרגליו אני רוצה לאחל לכל הזוגות המתחתנים ובמיוחד היום הרבה מזל טוב מי יתן ונישואיכם יהיה בנין עדי עד, ואושר ימלא את חייכם עד עולם. ולכל אלא אשר עדיין לא מצאו את אהבת חייהם, מי יתן והיא תגיע במהרה ותזכו לבנות ביחד בית בישראל. משפט השבוע: "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, ולא מצאתיו. אקומה נא ואסתובבה בעיר, בשווקים וברחובות, אבקשה את שאהבה שנפשי, ביקשתיו ולא מצאתיו, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, את שאהבה נפשי ראיתם? כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו, עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. (שיר השירים ג, א-ד) שלכם איריס אשמח לקבל הערות והארות: iris292t@hotmail.com |