כל אחד יכול להיות נהדר... משום שכל אחד  יכול  להעניק.  לא צריך תואר מהאוניברסיטה כדי להעניק.  לא  צריך  להתאמץ  כדי להעניק. צריך רק לב מלא חמלה. נשמה עמוסת אהבה.  מרטין לותר קינג ג'וניור

יום אחד חזר מארק מבית הספר הביתה והבחין בנער  לפניו  שמעד והפיל את  כל  הספרים  שהחזיק,  יחד  עם  מקל  בייסבול,  שני סוודרים, כפפת בייסבול ורשמקול. מארק התכופף ועזר לנער להרים את החפצים שנפלו. מכיוון שהלכו באותה דרך, הוא הציע לשאת חלק מהדברים. כאשר המשיכו ללכת גילה מארק ששמו של הנער היה  ביל, שהוא אהב משחקי וידאו, בייסבול והיסטוריה,  ושהיו  לו  בעיות בנושאים אחדים בלימודים וכי הוא נפרד מהחברה שלו. הם הגיעו לביתו של ביל תחילה ומארק הוזמן לשתות קולה ולראות טלוויזיה. אחר הצהריים עבר בנעימות,  ומארק  הלך  הביתה.  הם המשיכו להתראות בבית הספר, אכלו יחד מדי פעם, וסיימו יחד  את חטיבת הביניים. הם הגיעו לאותו בית ספר תיכון,  שם  שמרו  על קשר במשך השנים. שלושה שבועות לפני סיום הלימודים בתיכון שאל ביל את מארק אם הם יוכלו לשוחח. ביל הזכיר לו את אותו יום שנים אחדות  קודם  לכן  בו  נפגשו בראשונה. "האם חשבת מדוע לקחתי כל כך הרבה דברים איתי  הביתה באותו יום?" שאל ביל. "פשוט הוצאתי את כל  הדברים  מהתא  שלי בבית הספר משום שלא רציתי שלמישהו אחר יהיה בלגן. אתה  מבין, החבאתי כמה מגלולות השינה של אימי ורציתי להתאבד.  אבל  אחרי שבילינו יחד הבנתי שאם אתאבד, לא אוכל ליהנות איתך כמו  באותו יום, אז אתה מבין, מארק, כאשר עזרת לי לאסוף את הספרים באותו יום עשית הרבה יותר. הצלת את חיי."