גדלתי בחווה נהדרת באיווה,  וגודלתי  בידי  הורים  המתוארים לעיתים כמלח האדמה וכמסיידי הקהילה.  הם  היו  הורים  לגומא: אוהבים, מסורים למשימה של גידול  ילדיהם  באווירה  של  הערכה עצמית גבוהה ובעלי ציפיות גבוהות. הם ציפו שנעשה  את  המטלות שלנו, נלך לביה"ס  בזמן,  נשיג  ציונים  טובים  ונהיה  אנשים טובים. היינו שישה ילדים. שישה! לא היה זה הרעיון שלי  שנהיה  רבים כל כך, אבל איש לא התייעץ איתי. וכדי להרע  את  המצב,  הגורל גרם לכך שאהיה באמריקה הגדולה, במקום נידח יחסית, במזג  אויר שאינו מסביר פנים. כמו כל הילדים,  חשבתי  שהייתה  כאן  טעות גדולה, ובעצם נפלתי למשפחה הלא  נכונה,  ובהחלט  במדינה  הלא נכונה. לא רציתי לשתף פעולה. החורף באיווה הוא מקפיא עד  כדי כך, שהיה צורך להסתובב בלילות ולבדוק שבעלי  החיים  לא  קפאו למוות. ולדי החיות נלקחו לאסם כדי להתחמם על מנת  שלא  יקפאו למוות. עד כדי כך קר החורף באיווה! אבי, שהיה יפה  תואר,  חזק,  כריזמטי  ואנרגטי  בצורה  בלתי רגילה, היה אדם בפעולה מתמדת. אחי ואחיותיי ואני הערצנו אותו. כיבדנו אותו וראינו בו אדם  עליון.  עכשיו  אני  מבין  מדוע. בחייו לא היו מעשים שהראו על חוסר עקביות. הוא היה אדם מכובד ובעל עקרונות. העבודה שלו, חקלאות,  הייתה  אהבתו.  הוא  היה הטוב ביותר. הוא אהב לגדל חיות  ולדאוג  להן.  הוא  חש  כאחד מיצירי האדמה, ואהב לשתול ולקצור את יבוליו. הוא  סירב  לצוד מחוץ לעונה, ואפילו  צבאים  ופסיונים  ושאר  חיות  שוטטו  על אדמותינו בחופשיות  מרובה.  הוא  סירב  להשתמש  בתוספות  מזון מלאכותיות, מלבד הגרעינים, כדי להאכיל את החיות.  עכשיו  אני רואה עד כמה הוא היה בעל מצפון, משום שמדובר בשנות  החמישים, לפני שהיה ניסיון כלל עולמי לשמר את הסביבה. אבי היה גם אדם חסר סבלנות, אבל לא באמצע הלילה,  כאשר  בדק את בני טיפוחיו באותם סיבובי לילה.  היחסים  שפיתחנו  בעקבות אותם סיבובי לילה הם בלתי נשכחים. זה  שינה  את  חיי.  למדתי רבות אודותיו. לעיתים אני שומע אנשים מדברים על כך שהם  בילו זמן כה מועט עם אביהם. אבל אני הכרתי את אבי. אז חשתי בליבי שאני הוא הילד החביב עליו, למרות שכולנו חשנו כך. זה היה גם חדשות  טובות  וגם  רעות.  החדשות  הרעות  היו העובדה שאני נבחרתי ללכת עם אבי לאותם סיבובי לילה  מפורסמים באסם, ובהחלט לא נהניתי לעזוב את מיטתי החמה ולצאת אל  הלילה הקפוא. אבל אבי היה במיטבו ושופע אהבה באותן שעות.  הוא  היה סבלני, מבין, וידע להקשיב. קולו היה נעים ועדין  וחיוכו  גרם לי להבין את חיבתה של אמי כלפיו. באותן שעות לילה הוא היה מורה מצוין - הסביר את הסיבות לכל דבר. הוא דיבר בלא סוף, במשך כל אותה שעה ומחצה בהן הסתובבנו בין החיות. הוא דיבר על חוויותיו מימי המלחמה, הסיבות למלחמה בה השתתף ואיך היא השפיעה על האנשים. הוא סיפר שוב  ושוב  את הסיפור שלו, ובביה"ס אהבתי ללמוד היסטוריה,  משום  שעתה  היא נשמעה כה מוכרת. הוא דיבר על חוויותיו ממסעותיו ומדוע היה כל כך חשוב  לראות את העולם. הוא נטע בי את אהבת הנסיעה והטיולים.  כשהייתי  בן שלושים כבר ביקרתי ועבדתי בשלושים ארצות. הוא דיבר על הצורך ללמוד ומדוע החינוך הינו חשוב כל כך, הוא דיבר על ההבדל שבין אינטליגנציה וחוכמה. הוא רצה מאוד שאמשיך ללמוד גם מעבר לשנות התיכון. "אתה יכול לעשות זאת," היה אומר שוב ושוב. "אתה מבריק, יש לך ראש טוב." לא היה סיכוי  שאאכזב אותו. היה לי ביטחון עצמי שהספיק על מנת  ללכת  ללמוד  במוסד להשכלה גבוהה. השלמתי לימודי  דוקטורט,  ומאוחר  יותר  עשיתי דוקטורט שני. למרות שהראשון היה בשביל אבי והשני בשבילי, היה בי חוש סקרנות, שהפך את שני התארים לקלים להשגה. הוא דיבר על ערכים, על פיתוח אופי ועל החשיבות של תהליך  זה בחיים. אני כותב ומלמד לפי אותו קו מנחה. הוא  דיבר  על  איך מחליטים החלטות, מתי לדעת להפסיד  בכבוד  ומתי  לדבוק  בדרכך למרות הכישלונות. הוא דיבר על התפישה של להיות ולהפוך למישהו, ולא רק להשיג ולקבל. אני עדיין משתמש בדבריו אלה. "אף פעם אל תמכור את עצמך." הוא דיבר על חושים ועל תחושות בטן ואיך לדעת להבדיל בין אלה לרגשות,  וכיצד  לא  ליפול  בפח  שטומנים  לך אחרים. הוא אמר, "תמיד הקשב לחושים  שלך  ותדע  שכל  התשובות שאתה זקוק להן נמצאות בתוכך. מצא משהו שאתה אוהב לעשות, ונהל את חייך לפיו. המטרות שלך צריכות לנבוע מתוך הערכים שלך, ואז עבודתך תשקף את אשר בליבך. דבר זה ימקד  אותך  במטרתך  ויסלק את הדברים המסיחים את הדעת, אשר גורמים לבזבוז  זמן  ומונעים ממך לחיות את חייך כפי שתכננת אותם. דאג לאנשים, ותמיד  חשוב על אמא אדמה. בכל מקום שבו תחיה, דאג לך לנוף של עצים, שמיים ואדמה." אבי. כאשר אני חושב איך הוא אהב והעריך את ילדיו, אני מצטער על הילדים שלעולם לא הכירו ולא יכירו את אביהם באותה דרך, או לא חשים את עוצמת אופיו כאדם. כפי שאני חש  כלפי  אבי.  אבי היה דוגמא חיה לכך מה שעליו דיבר. ותמיד  ידעתי  שהוא  רציני לגבי. ידעתי שהוא חש שאני שווה ערך רב, והוא רצה שאראה זאת. מסריו של אבי נשמעו הגיוניים באוזני בגלל שאף פעם לא  ראיתי מחלוקת בדרך שבה הוא חי את חייו. הוא הקדיש לחייו מחשבה.  עם השנים הוא קנה חוות אחדות. הוא פעיל כיום כפי שהיה  אז.  אמי והוא, הנשואים כבר יותר מחמישים שנים, עדיין  אוהבים  זה  את זה. הם זוג הנאהבים המושלם ביותר שאני מכיר. הוא אהב  כל  כך את משפחתו. חשבתי שהוא מגן על ילדיו יתר על המידה, אבל עכשיו כשאני הורה, אני מבין מדוע עשה  זאת.  הוא  חשב  שיוכל  להציל אותנו ממחלת החצבת, וכמעט הצליח. הוא סירב בכל  תוקף  להפקיר אותנו לחיסונים, שאז לא היו טובים. אני  גם  רואה  כיצד  הוא חינך אותנו להיות מבוגרים אחראים ואוהבים. עד היום חמישה מילדיו חיים במרחק קטן ממנו,  ובחרו  בגרסאות שונות של אורח חייו. הם בני זוג והורים מסורים, ובחרו  לעבוד בחקלאות. הם מעורבים בקהילה. זה יצא  קצת  מוזר,  משום  שאני הייתי זה שיצא  איתו  לסיבובי  הלילה  שלו.  אני  שונה  מיתר הילדים. התחלתי את הקריירה שלי כאיש  חינוך,  יועץ  ופרופסור באוניברסיטה, ובסופו של דבר כתבתי ספרים אחדים בנושאי  הורות וילדים, אודות החשיבות של פיתוח והכרה עצמית  בשנות  הילדות. המסר שלי לבתי הם הערכים שלמדתי מאבי משולבים בחוויות  מחיי שלי. אני צריך לספר לכם על  בתי.  היא  בחורה  נערית  בהתנהגותה, אתלטית יפיפייה, שמתמחה בשלושה ענפי ספורט בו זמנית, וזה  עתה הגיעה לשלב בסופי בתחרות מיס קליפורניה לבנות העשרה.  אבל לא ההישגים שלה הם שמזכירים לי את הורי. אנשים אומרים  לי  תמיד שבתי חביבה ביותר, ובתוכה זוהרת  אש  שמקרינה  החוצה.  תמצית הווייתם של הורי נתונה באישיותה של  בתי.  התגמול  על  היותם הורים מסורים הזין גם את אישיותי כהורה.  בכותבי  שורות  אלה נמצא אבי בקליניקת מאיו ברוצ'סטר, מיניסוטה,  לסדרת  בדיקות שתארך שבוע. עכשיו חודש דצמבר. בגלל החורף  הקשה  שכרנו  חדר במלון סמוך לקליניקה. בגלל ההתחייבויות שלה בחווה  יכלה  אמי להישאר עימו רק בימים הראשונים. בליל החג הם היו יחד. באותו לילה התקשרתי תחילה לאבי ברוצ'סטר  כדי  לאחל  לו  חג שמח. הוא נשמע מדוכא. ואז התקשרתי לאימי באיווה.  היא  הייתה עצובה. "זו הפעם הראשונה שבה אביך ואני לא מבלים  יחד  בחג," התלוננה. "ובלעדיו, זה לא חג." ארבעה עשר אורחים עמדו להגיע אלי, כולם מוכנים  לערב  משמח. חזרתי לבשל, אבל לא יכולתי לשכוח את  הורי.  התקשרתי  לאחותי המבוגרת ממני. היא התקשרה  לאחי.  התייעצנו  בטלפון.  העניין יושב. החלטנו שהורינו לא צריכים לחגוג בנפרד בערב חג  המולד. החלטנו שאחי הצעיר ייסע לרוצ'סטר ויאסוף את אבי הביתה,  בלי לספר לאמי. התקשרתי אל אבי לספר לו על  התוכנית.  "הו,  לא," הוא אמר. "מסוכן מדי לנהוג בלילה כזה."  אחי  הגיע  לרוצ'סטר והקיש על דלתו של אבי. הוא טלפן אלי מחדרו של אבי ואמר שהוא לא מוכן לנסוע. "אמור לו אתה. הוא יקשיב רק לך." "לך, אבא," אמרתי בעדינות. הוא נסע עם  אחי.  טים  ואבי  החלו  לנסוע  לאיווה.  עודכנו טלפונית על  התקדמותם.  באותה  שעה  כבר  הגיעו  כל  האורחים שהזמנתי וכולם היו חלק מהמסע. בכל פעם שהטלפון צלצל,  הקשבנו כולנו ברמקול. בשעה תשע צלצל הטלפון, ואבי שאל,  "בובי,  איך נוכל לבוא הביתה בלא מתנה לאימך? זו תהיה הפעם  הראשונה  זה חמישים שנה שלא קניתי לה  מתנה  לחג  המולד!"  בשלב  זה  כבר השתתפו כל האורחים שלנו בתכנית. התקשרנו לאחותי כדי להשיג את שמות מרכזי הקניות שעדיין היו פתוחים. אבי קנה לאמי את  אותה מתנה תמיד - בושם מסוים. בשעה עשר בערב, יצאו אחי ואבי את מרכז הקניות במינסוטה בדרך הביתה. בעשר דקות לפני חצות הם הגיעו אל הבית. אבי,  שהתנהג כמו ילד, עמד בפינת הבית, מסתתר. "אמא, ביקרתי היום את אבא והוא ביקש למסור לך  את  הכביסה," אמר אחי והושיט לה את המזוודות. "הו," אמרה בעצבות, "אני כל כך מתגעגעת אליו, ולא  אכפת  לי לכבס את זה עכשיו." אבי יצא ממחבואו. "הלילה לא יהיה לך זמן לכבס," אמר. אחי התקשר אלי לאחר מכן לספר לי על המפגש המרגש  בין  הורי. טלפנתי לאמי. "חג שמח, אמא!" "הו, ילדים!" אמרה בקול רועד מדמעות. האורחים שלי הריעו. למרות שהייתי אלפיים מיילים מהם,  היה  זה  אחד  מערבי  החג היפים ביותר שחלקתי עם הורי. וכמובן, הורי המשיכו לחגוג  יחד את ערב החג. זהו כוחם של ילדים שאוהבים את  הוריהם,  ועוזרים להם לתמוך בנישואיהם היפים. "הורים טובים," אמר לי פעם יונה סאלק, "נותנים לילדים  שלהם שורשים וכנפיים. שורשים כדי לדעת היכן הבית, כנפיים כדי לעוף ולחוות את מה שלמדו." אם  ההורים  הם  אלה  שמקנים  לאדם  את כישוריו והוא יכול לצאת לעולם ולדעת שהקן החמים שמור לו לעד, אזי אני משוכנע שבחרתי לי הורים טובים. למרות שהכנפיים  לקחו אותי אל העולם כולו,  ולבסוף  התיישבתי  לי  בקן  החמים  שלי בקליפורניה, השורשים שהורי נתנו לי  צומחים  וחזקים  עד  עצם היום הזה.